עשרות שנים ישבה רצועת החוף בצפון נהריה, מיועדת לתעשיה. שטח חולי של דיונות חוליות, מרבדי טבע ססגוניים ושטח עתיקות מיוחד הנקרא בוקבק, יועדו לתעשיה. מספר מפעלים הוקמו.

בשנת 1994 גובשה תוכנית לנצל את הקרקע לבתים ומלונות. התוכנית כללה 1700 יח"ד כשחלקם קרובים כדי-100 מטר ואף פחות מקו המים. התוכנית גבלה עם שמורת טבע יחודית ונגסה ביופיה. התוכנית הוכנסה למגירה.

לבעלי הקרקעות, בזמנו אנשי תעשייה, ככל הנראה היו תוכניות אחרות לניצול רצועת החוף הנדירה ביופיה –לפסולת. בשנות ה90 המאוחרות ועד תחילת שנות ה-2000 החלו מזרימים למרבדי החול פסולת תעשייתית בכמויות עצומות.

הגישה לשטח כולו נסגרה בתייל עם שלטי "שטח פרטי", הקברים היפים ואתר העתיקות כוסו בחול. החבצלות קמלו והציפורים הנודדות הורעלו. שמורת הטבע נזנחה בחלקה וידיים פרטיות חמדו מה שניתן.

נותרה רצועת חול צרה והחלומות שתושב עטרה ליושנה התעמעמו אט-אט תוך חלחול הרעל לקרקע. ואז אמר הציבור את דברו ובקול ענות חלושה ובעזרת ארגונים הצליחו להפסיק את שפיכת הפסולת. אך בריכות הפסלות נותרו, אבק האסבסט התערבב בחולות. הוסכם על ידי הגופים המפקחים "בריכות הפסולת יתאדו ויספגו בקרקע". בחר את מלחמותיך בקפידה נאמר למשלם המיסים.

כרישי הנדלן חשבו: אתר העתיקות המרהיב, רצועת החוף השוקקת חיים, הדיונות , שמורת הטבע, הכל כבר נרמס ונשכח מי יתנגד עתה להחייאת התוכנית החמדנית. הרי כל החמדה כבר נרמסה.

והאדמה ישבה עוד מספר שנים עת חיכו שבריכות הפסולת יספגו בקרקע. ב-2010 הכל נספג. כשהבינו התעשיינים שלא נותר להם מה לעשות עם האדמה המורעלת, אמרו "למה לנו קרקע זאת?".

הקרקע נמכרה לכרישי הנדל"ן. לא קשה למצוא כרישי נדל"ן כשמדובר ברצועות חוף. ואכן אלה הריחו את דמה של התעשיה הגוועת ואף ראו שיש כאן אפילו תוכנית שאושרה. אז מה אם היא אושרה ב-94 ואינה עומדת כיום בשום סטנדרט תכנוני קיים. יש כאן כסף והרבה. והטבע גוסס לגמרי אז מי יתנגד לנו?

אז קודם התעשיינים רמסו וזרעו מוות בחולות ועכשיו כרישי נדלן מבקשים לחסות את הזוהמה בבטון ומלט.

מי יתנגד? למי איכפת? מי יגיד לא?

הציבור קם וזועק עד כאן!! מספיק! לא נטמון ראשינו בזבל!. קודם תחזירו, תנקו, קחו אחריות ואחר כך תתחשבו (לא להתקרב לחוף הציבורי מעבר למותר כיום) ואחר כך תתכנו היטב, שכן תוכנית ג 4870 אשר אושרה בשנת 1990 ופורסמה בשנת 1994רחוקות שנות אור מהגישה התכנונית בישראל ובמערב.

בשם הציבור כולו שנהנה ממרבדי החבצלות והערך ההיסטורי של אתר בוקבק לא ניתן לגזול גם את זה. אל תוסיפו עוון על חטא.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עת"מ 7555-06013 נייר חדרה נ' שחף נהריה בע"מ ואחרים בדיון שהתקיים בפני השופט רון סוקול קבע כי הוראה סעיף 25 לתוכנית  שהגבילה לתקופה של 10 שנים, הינה הוראה מנחה וכי בחלוף התקופה על ועדות התכנון לשקול האם התכנית נחוצה, רלבנטית , תואמצת תפיסות עדכניו והאם יש להתאימה ולשנותה.

כבוד השופט קבע שמכיון שצעדים אלו לא ננקטו על ידי ועדות התכנון הדיון מוחזר לוועדה המקומית – שתשקול תחליט ותנמק את החלטתה בנוגע להמשך מימושה וקיסומה של התוכנית.

ככל שהוועדה המקומית, ואם יהיה צרוך גם הוועדה המחויזת, ימצאו לנכון לבצע שינויים והתאמות, קבע כבוד השופט ימצאו לנכון לבצע שינויים והתאמות בתכנית, יפעלו לתיקון התכנית ומיימנעו מעשיית שימוש בנזפח הבינוי כמכשיר לתיקון ושינוי התוכנית.

השופט פסק הוצאות ליזמית ולוועדות תכנון על סך של 5,000 ש"ח לאדם טבע ודין ו 7,500 לעותרת ניר חדרה.